מה עוד יכול ל"הזיז" למילואימניק שחווה את חברון 30 יום? חברון עיר קשוחה,ומערכת היחסים הסבוכה בינינו הישראלים ערב האינתיפאדה הראשונה בנתה בה תפאורה למחזה סוריאליסטי בו תערובת של שנאה ופחד, גאווה ושחצנות, כוחנות וריחוק הופכת כל לב בשר ללב של אבן.

חטפנו מכות בתוך מערת המכפלה ומי שחילץ אותנו מפציעה היה כבוד הרב לווינגר. ב- 0400 בשוק, היינו אוכלים דרך קבע ובחינם [בגלל הפחד] את החומוס והפול הכי טובים שיש מבלי שהוא יתקע לנו בגרון.  ספגנו מדי לילה בתל רומדה מילות גנאי מאלו ששמרנו עליהם בקרוונים שבהם התגוררו. ואז בא המקרה בבית הדסה שהמיס לבבות

הליכתן ללא ליווי של אמהות על ילדיהם מבית הדסה לעשות קניות בשוק וחזרה, נראתה לי כהפגנת נוכחות עם מסר- "נראה אתכם מעיזים לפגוע בנו ובילדנו". ביציאה מבית הדסה עוד היינו איתם כמה עשרות מטרים, ואז נעצרים לצד הכביש ורואים איך כל אימא עם עגלת תינוק מלפנים וטור צאצאים מאחור צועדת לשוק בסך. יודעי דבר לחשו שמזה שנים קיים סוג של הסכם בשתיקה ש"בהם לא פוגעים". אבל ילד אחד בחברון לא שמע על זה.

בעודי עומד וצופה בהם, אני מרגיש יד קטנה וחמה משתחלת לתוך ידי. אני מוריד מבטי ורואה שהאוחז בידי ללא מילה הוא ילד בגיל 5 שכנראה פספס את היציאה. דמעות עלו בעיני, וללא מילה פתחנו בריצה אליהם יד ביד, האבדה "שבה לבעליה". נכון,בלי מילים אבל עם מבטי תודה בולטים. אין כמו ילד קטן שמוביל אותנו לראות ולהבין שעד כמה שהמחיצות בינינו קשות, ניתן ביחס לבבי פשוט, עם חיוך ומגע קל גם ללא מילים לרכך אותן, ובכך לחבר לבבות ולעשות את חיינו פשוטים וטובים יותר.

Tags :

גם היום אני כותבת לך, אני מרגישה שאת שומעת, אני כל כך רוצה שתשמעי, אני יודעת שאת איתי.

אני רוצה לספר לך שאני כל כך אוהבת אותך , אני כל כך מתגעגעת אליך סבתא.

כשסיימת את תפקידך בעולם הזה, אני נשארתי כאן, את הלכת אבל כל האהבה שלך נשארה איתי, האהבה שנתת לי חיה איתי בכל יום והיא מתחזקת.

כמה נתת לי, כמה דאגת שיהיה לי טוב ונעים, שרת לי כל יום שירים, סיפרת לי זכרונות, כמה דאגת לכל המשפחה, לכל השכנים, לכל השכונה, כולם העריצו אותך. מידי שבוע קיבלת מכתבים מחו"ל שבהם מפורטים איך הצלת נשמות במלחמה וטיפלת בילדים יתומים, את האוכל המעט שהיה לך חילקת להם….. כן, וממרחקים הגיעו לבקר אותך המוני אנשים, ביתך היה כה קטן וצפוף אבל לא הרגשנו את זה כי ליבך היא גדול ונדיב, כולם התענגו מבישולייך וחיכו לראות את חיוכך, ללמוד מסודותיך, מצניעותך ומחכמתך השקטה.

אני מתגעגעת למיטה עם המצעים שאת תפרת לכבודי, וכשהיית מסרקת את שיערי בדיוק כפי שאהבתי, כשכיסית את כתפיי בסוודר הלבן שלך, כשקילפת תפוח מתוק בשבילי ופרסת פלחים בצלחת.

אני מבקשת רק עוד פעם לנשק אותך, אני מתחננת רק עוד פעם לחבק אותך, אני הכי בעולם רוצה לשבת קרוב אליך, לשמוע עצותיך, ושנוציא יחד מהקופסא את כל התמונות מילדותך והסיפורים שרק את ידעת לספר.

אני משתוקקת לשמוע את קולך, הלוואי שהייתי יכולה להביט בך עכשיו כשאני כבר אישה ולא ילדה קטנה, שוב לראות את עיניך היפות, ללטף את ראשך ולהגיד לך כמה אני זקוקה לך.

סבתא, את יודעת שיש לי כאן עוד הרבה עבודה, אני משתדלת להמשיך מה שאת התחלת, להמשיך את דרכך, לעשות שינוי לטובה בעולם, לחזק את החלשים, להושיט יד לסובלים, לשמח לבבות עצובים ולהקשיב לחכמים.

עליי לממש את הצוואה שלך בכך שעליי להמשיך את העשייה המבורכת שאת התחלת, ולהרגיע אותך שאני אצליח ולעולם לא אוותר. את הוכחת לי שככל שאדם נותן, הוא תמיד ישאר שלם.

סבתא, תדעי שהאהבה שלך חיה בי ואת האור והכוח שמניע אותי,

שלך נכדתך.

Tags :

מערכת הטבע  הכללי נמצאת קבוע בקשר של השפעה לעולם.

המערכת האנושית נמצאת קבוע  בקשר אגואיסטי.

האגו  מסתיר את  כול הטוב המגיע אלינו מהטבע.

כתוצאה מכך מגיע סבל לעולם.

סובלת מערכת הטבע הכללי שלא יכולה להשפיע טוב לאנושות.

וסובלת האנושות מזה שמנותקת  ממערכת הטבע.

יוצא שהסבל הוא שדוחף ומאלץ אותנו לחפש מילוי טוב כנגדו.

מי הם אלו המגלים לנו את סיבת הסבל,

מי הם המומחים לגישור ללא סבל  בין שתי המערכות.

בעזרתה של חכמת החיים  הם משרתים ודואגים

שנקיים בינינו מערכת קשרים הדומה לקשרי השפע שבטבע.

בה חיבור זה דבק מהטבע המאפשר לנו חיים ללא סבל ומדון.

   להשמיד ולהרוס

העולם חשב פעם שאם ישמידו את היהודים יהיה טוב לכולם. היום מבינים שאי אפשר להשמידם  כי  ניתן  להם תפקיד ייחודי בעשיית הטוב לעולם כולו.

מה הוא אותו ייחוד?

ארכימדס היווני אמר- "תנו לי נקודת משען מחוץ לעולם  ואז ארים אותו" באה חכמת החיבור עתיקת היומין מבית אברהם אבינו ומגלה לנו את נקודת המשען אותה חיפש ארכימדס:

"אם נשיג היום תפיסת מציאות מחוץ לאגו שלנו, ניתן להרים את העולם מדרגת החיבור האגואיסטית שבה כול אחד דואג לעצמו על חשבון הזולת, לדרגת חיבור אלטרואיסטית בה כול אחד מבקש עבור האחרים שיקבלו שפע וכול טוב".

ועל זה באה הברכה לעולם כולו.

Tags :

שתהא זו השנה הטובה ביותר
זאת נוכל לגלות רק אם נאהב את האחר…

האחר הוא כל מי שמחוצה לי…

בלי סייגים, לא לפי הרצונות שלי….

משמע, לאהוב כל אדם לפני את עצמי

כי אחרי הכל, הוא מייצג תכונה בתוכי.

למחול לסלוח בלב שלם ואוהב

כולם חלקים שלנו, גם מי שנראה כאויב…

אז אם נלמד לאהוב כל מה שמחוצה לי,

שהוא מייצג תכונה בתוכי,

בעצם נלמד לאהוב את האני הפנימי,

נגלה את האני האמיתי.

וכל מה שנרצה זה לפזר אהבה בעולם,

ומה שעוזר לנו לאהוב, לא יהיה יותר נעלם

זו מטרת הקיום שלנו ללמוד לאהוב,

ואז מגלים באמת עולם שכולו טוב

"את עולמך תראה בחייך" כך כתבו מקובלים,

כך את הדרך לאהבה אמיתית לנו מתווים.

שנדע לממש את תפקיד עם ישראל,

וביחד נגלה כי "בא לציון גואל"!!!

רק אם נרצה בכוחנו להביא את המשיח…

נרגיש נוכחותו באהבה בערבות בשיח.

אז את השנה הזאת לעשות מיוחדת,

כל אחד ואחד יכול, רק אם ננהג אחרת.

נבנה יחסים של אחווה ערבות ואהבה…

ונגלה שבאמת אין זו אגדה.

Tags :

בעניין מחאת הנכים – כן, היצורים האלה שחוסמים לכם כבישים ברחבי המדינה כבר חודש. המוזרים האלה על כסאות הגלגלים והליכונים, המעצבנים האלה שגורמים לכם לאחר לעבודה או להוציא את הילד מהגן. הנודניקים האלה המתבייכינים – שיילכו לעבוד, לא כך? אז זהו – שלא.

הם לא יכולים ללכת לעבוד, לפחות לא כל נכה או לפחות לא משרה רגילה שלא לדבר מלאה. מאד קשה ללכת לעבוד בכל מקום כשאתה מוגבל בניידות, או מטופל בתרופות חזקות עם תופעות לוואי. לא כל מקום יכול לספק את התנאים המיוחדים להם נזקק הנכה.

נכה שהיה עצמאי. אם לא דאג מבעוד מועד לביטוח שמן בביטוח פרטי, למרות ששילם סכומים ניכרים כל חייו לביטוח לאומי, ימצא עצמו חסר מענה.

אחוז לא מבוטל של אנשים, שפעם היו יצרנים ופעילים, שפעם נלחמו לטובת המדינה, מוצא את עצמו מקבץ נדבות ממוסד שאמור היה לדאוג לצרכיהם בעת מצוקה.

אדם במצב כזה מתמודד גם עם המצוקה שהוא נקלע אליה, פיזית, נפשית ורגשית. פתאום מוצא עצמו תלוי באנשים אחרים כדי לתפקד, ובנוסף חש השפלה כשעליו לעבור בדיקות מיותרות ומשפילות להוכיח את אי הכושר שלו כשברור שאם נתקף במחלה או הפציעה שבגללה הוא הוגדר נכה, אז הוא בהכרח מוגבל.

 

חשוב לזכור שזה יכול לקרות לכל אחד. גם רבים מהנכים ישבו פעם ברכב הממוזג בדרך לעבודה בפקק או היו בדרכם לאסוף את הילד מהגן ולא חשבו לרגע שפעם הם יישבו על כסא גלגלים או ייאלצו להישען על מקל הליכה, או להתקשות כל כך בעלייה במדרגות, או להיות זרוקים במיטה כמה שעות טובות בגלל כאבי גוף. יש מי שנולדו עם נכות ובטח שאינם אשמים במצבם.

 

נכה הוא לא רק אדם שרואים את נכותו כלפי חוץ, לא רק אדם שנאלץ לשבת על כסא גלגלים, או להשתמש באביזרים חיצוניים, אלא יש אנשים הלומי קרב שלא יכולים להחזיק במשרה, יש אנשים עם הפרעות פסיכיאטריות, ועוד.

כן, זה יכול לקרות גם לך.

לצורך העניין, כולנו נכים בפוטנציה. מי שכבר נכה, זה גם בלתי הפיך ברוב המקרים.

בעוד  מנהלי עמותות ואנשי ציבור מרוויחים משכורות דשנות על חשבון הקופה הציבורית, מוטב שנדרוש שגם הנכים ייקבלו שכר מינימלי שמכבד את עצם קיומם וכחברה אחראית נקל עליהם את החיים שבמילא אינם פשוטים

Tags :

אולי נבקש סליחה על כך שפגענו במישהו, אולי נבקש סליחה על כך שחתכנו זה את זה בכביש, אולי על שעקפנו בתור, או על כך שהתעצבנו על הקופאית, אולי נבקש סליחה מסבתא ששכחנו את יום הולדתה, ואולי מהשכן, שהזזנו לו כסאות על הראש בדיוק כשהיתה לו מיגרנה?

אפשר לבקש סליחה על הרבה דברים, האמת על המון. אינסוף. אבל, מהי מהותה של אותה הסליחה, האם היא תעזור? האם היא תגרום לנו לא לשוב על המעשה?

כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש נוח, רצוי, ושהאחרים יסתדרו לפי רצונותיו, וזה לא טוב ולא רע. זהו הטבע. אז מה עושים עם זה? איך חיים בעולם בו כל אחד מרגיש את עצמו ורוצה להיטיב לעצמו?  איך עושים את זה? יש שיטה? שיטה מוכחת וגם מוצלחת, כזו שתעשה לכולנו נחת.

את רוב השיטות שפגשנו עד כה, ניסינו, חווינו, והעולם הגיע לאן שהגיע. שנאת חינם ופירוד, כמו גם אגו ושבר בכל פינה. אז איך חיים? ומה עושים?

ממש ממש כשמגיעים לפינה, כמו במבוך, מקום ללא מוצא, דווקא שם, בנקודה הכי חשוכה, נדלקת נקודת אור קטנטנה. וגם אי אמון, וגם חוסר תקווה, הם העפעפיים, שנפתחים ונותנים לנקודת האור, להופיע, להפציע.

ועכשיו הוא זמן מיוחד, בו אנו ממש נצרכים לשיטה, שתלמד אותנו איך לעצב לב משותף ואוהב השייך לכולנו. וזוהי אינה תקוות שוא, או חלום תמים, כי יש שיטה, והיא בדוקה, והיא מוכחת והיא היא הפתרון לכל הבעיות, ולכל התהיות. בדור שלנו מוגשת לנו חכמת הקבלה, השיטה איך לקבל את מה שהוכן לנו מראש, כבר ממחשבת הבריאה. והיא נגישה, והיא ממש ממש מתאימה, לכל אחד ואחת מאיתנו, בדיוק לפי מידת הלב.

ועכשיו תארו לכם, איך חיינו פעם, איך עקפנו את אהובינו, איך חתכנו בכביש את האדם היקר לנו יותר מעצמנו, איך קיללנו וגידפנו את כל מי שהפריע את מנוחתנו, ולפעמים גם את אלה שלא.

תארו לכם…

Tags :

האנושות מנוהלת בצורה טוטאלית, ככה התפתחנו עם הרצונות השונים שלנו עד היום. כשהחיים הפכו להיות כפי שהם חייבת להיות פקיחת עיניים ולהתחיל ללמוד איך לחיות לפי חוק הטבע הכללי האינטגראלי האנושות חייבת להיכנס לאותה המערכת…  אחרת נמשיך לחיות כמו בהמות בניביון להשיג משהו טוב יותר עבורנו. רק ההבנה לזה,,  היא שמבדילה אותנו מהחי.

העולם עגול וחייבים לרצות להשתתף בו לפי חוק הטבע שמנהל אותנו… בהתנגדות לזה, נרגיש את חוקי הטבע כמכות, כסבל, כקושי ונגיע לימים שיחייבו אותנו להתחבר. אז אם נבין ונקשיב מה הם חוקי הטבע וננסה לפעול בתיאום עם חוקים אלה, כל הסיכויים שנצליח להתקדם עם פחות כאב, סבל, מלחמות ושנאה מיותרת.

Tags :
מעבר לסרגל הכלים